<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ו</h1>
<h2>דף כז.</h2>
נחזור לבית המקדש. מכל מקום צריכין אנו לדעת גדר וגבול מקום האסור וחייב ליכנס היום שם בבית הקדוש. גרסינן פרק אי זהו מקומן (זבחים נ"ה ב') אמר רב יהודה אמר שמואל אין חייבין משום טומאה אלא על אורך קפ"ז על רוחב קל"ה, וזהו מכותל העזרה המזרחית שהוא תחלת עזרת ישראל עד כותל העזרה המערבי, ונבאר זה בג"ה הנה בקצרה ואם שהארכנו בו במקום זולתו. הר הבית הוא מרובע רבוע מוקף חומה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. ובדברי יחזקאל הנביא (מ' י"ז—י"ט) יקרא הר הבית חצר החיצונה והעזרה חצר הפנימית. ואליו חמשה שערים, האחד במזרח לצד הר הזיתים ונקרא שער שושן מפני שעליו שושן הבירה. מסכת מנחות פרק שתי הלחם (צ"ח א') תנן התם שער המזרחי ועליו שושן הבירה צורה. מאי טעמא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר כדי שידעו מהיכן באו, וחד אמר כדי שתהא אימת מלכות עליהם. שנים בדרום ונקראים שערי חולדה, ואחד מן הצפון ונקרא טדי, ואחד אל המערב ונקרא שער הקיפונוס. וכלם משמשין כניסה ויציאה חוץ מן הטדי. רוחב כל שער עשר באמה וגבהו עשרים ויש להם דלתות וכדאיתא מסכת מדות פרק ב' (מ"ג) כל הפתחים שהיו שם גבהן עשרים אמה ורחבן עשר אמות חוץ משל אולם. כל השערים שהיו שם היו להם שקופות חוץ משער הטדי שהיו שתי אבנים מוטות זו על גב זו. כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהם נס. ויש אומרים מפני שנחשתן מצהיב, ואין זה ניקנור דסוף פרק סדר תעניות (תענית י"ח ב'). לפנים מזאת החומה היה כותל מכלונסאות ונסרים, לא מאבנים ולא מאדמה, גבהו עשרה טפחים מקיף סביב סביב ושמו סורג, וכשנכנסו יונים להיכל פרצו בו שלש עשרה פרצות וחזרו וגדרום. לפנים מהסורג הוא החיל, והוא מקיף לא כמו שיעור חומת הר הבית והסורג, אלא שהוא מקיף מרובע ארוך שכ"ב על קל"ה לחוד, וזה כולל כל הבנין וכל הקנין.
בזה החיל יש בו שבעה שערים שלשה מן הדרום ושלשה מן הצפון ואחד במערב. שבדרום הם שער המים, שער הקרבן, שער הדלק. ושבצפון הם שער המוקד, שער הקרבן, שער הניצוץ. ושל מערב הוא שער הפרבר, והוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים באמצע. ועל זה השער כלומר הפרבר הוא שאמרו ריש מסכת מדות (פ"א מ"א) בזכרם מקומות שבהם שומרים המקדש ואחד לאחרי בית הכפורת, וזהו שאמרו (תמיד כ"ז א') כלפי בר, כלומר שהיה המשמר מחוץ לחומת העזרה. והטעם בזה שהשומר לא יוכל להיות בעמידה כל הלילה, ולא היה יכול לישב אם היה עומד בפנים שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ולזה היה שומר מחוץ לחומת העזרה והוא בתוך חומת הר הבית וכל שכן הסורג. ואין זה מה שהזכירו ז"ל פרק אי זהו מקומן (זבחים נ"ה ב') אחרי בית הפרוכת מאי, ת"ש דאמר רמי בר חמא אמר רב לול קטן פתוח היה אחורי בית הפרוכת גבוה שמונה אמות כדי להכשיר העזרה. ולול אינו שער והשערים והפתחים נגדרים למעלה כמה הם, ולאבא יוסי בן יוחנן מסכת שקלים (פ"ו מ"ג) היו השערים שלש עשרה, ולחכמים שבעה לחוד. נמצא שהפרבר היה בחומת החיל המערבית, והלול היה בכותל ההיכל המערבית לפי דברי רמי בר חמא, ואם כן יהיה ההיכל פתוח למזרח ולמערב. ואין לתמוה על זה הלול, כי לא היה לפי הנראה בכותל קדש הקדשים עצמו, דגרסינן מסכת מדות (פ"ד מ"ז) מן המזרח למערב מאה אמה, כותל האולם חמש, והאולם אחת עשרה, כותל ההיכל שש, ותוכו מ' אמה ואמה טרקסין, ועשרים אמה לבית קדשי הקדשים, כותל ההיכל שש וכותל התא חמש. נמצא שכותל ההיכל והתא וכותלו מקיפין ההיכל, ואם כן יהיה זה הלול בכותל התא, ויהיה גוף ההיכל כלו שלם ואין לו אלא מפתח ופשפש אמת השחי. מ"מ היו להיכל שני כותלים למערב וביניהם התאים (והאחד עשרים) [ואחת עשרה] אמה שבין ההיכל וחומת החיל, הם מכותל התא ולחיל.
והתא, הוא מה שאמר הכתוב (מלכים א' ו' א') כי מגרעות נתן לבית סביב, ולזה היו גם כן בשאר הצדדים, וכדאמרינן (מדות פ"ד מ"ז) מן הצפון ולדרום שבעים אמה, כותל המסיבה חמש, והמסבה ג', כותל התא ה', והתא שש, וכותל התא ה', ובית הורדת המים שלש אמות, והכותל חמש אמות, והאולם עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה מן הדרום, והוא היה נקרא בית החליפות. זה השכ"ב על קל"ה, מהם קל"ה על קל"ה המזרחיים שהוא עזרת הנשים. נשאר למערב קפ"ז על קל"ה. והיה חומה מפסקת בין עזרת הנשים ובין מרובע קפ"ז על קל"ה. ודע כי כל שבעת השערים שהזכרנו שהם בחומת החיל הם באותו המרובע לבדו, כלומר מקפ"ז על קל"ה. ובאותו המרובע היה עזרת ישראל, והדוכן, ועזרת הכהנים, ומקום המזבח, ומקום בית המטבחיים, והאולם והחילפות, וההיכל כלו.
וקרקע אלו המקומות לא היה שוה אלא יורד ועולה. כיצד אדם נכנס להר הבית דרך שער המזרח שהוא שער שושן, ועובר בסורג עד שמגיע לחיל, וכל זה בשוה ובמישור. וכשהוא רוצה ליכנס לעזרת נשים היה צריך לעלות י"ב מדרגות רום כל אחת חצי אמה ורחבה חצי אמה, וכשעלה אלו הי"ב מדרגות מוצא שער כדי ליכנס באותה עזרה, ושמו שער הקדים או שער התחתון וכדלקמן, ואינו בכלל השערים שהזכרנו. הולך כל רוחב עזרת נשים בשוה ובמישור, עד שמוצא לסוף זה כותל שהוא מפסיק בין עזרת נשים ובין מרובע קפ"ז על קל"ה הולך מצפון לדרום ונקרא זה חומת העזרה, ועליו ועל החיל הוא שאמר (איכה ב', ח') ויאבל חיל וחומה, והיא רחוב וחרוץ (דניאל ט', כ"ה). עולה ט"ו מעלות או מדרגות כראשונה, ומוצא למעלה שער אחד והוא שער ניקנור. הולך במישור י"א אמה על קל"ה ומוצא לפניו מדרגה גבוהה אמה אחת ועליה שלש מעלות, כל מעלה מהם גבהה חצי אמה ורחבה חצי אמה, והוא הנקרא דוכן. עולה והוא בעזרת כהנים ושם מקום מזבח ומטבחיים והכל בשוה ובמישור והוא מה שבין האולם והמזבח. עולה משם לאולם י"ב מדרגות כראשונות, והאולם וההיכל הכל שוה ובמישור. נמצא גובה קרקע ההיכל על קרקע שער שושן כ"ב אמה, וסימניך ב"ך יברך ישראל. העולה בידינו שהשערים שהם למזרח הם חמשה, הראשון שער שושן בחומת הר הבית, השני שער התחתון והוא בחומת החיל והוא כדי לכנס לעזרת נשים, השלישי שער ניקנור שהוא בחומת העזרה, הרביעי הוא שער האולם. והאולם הוא כותל שער שלפני ההיכל ארכו מאה אמה ובאמצעיתו השער גבהו ארבעים רחבו עשרים, בינו ובין כותל ההיכל י"א אמה. וכן לסוף אותם מאה אמה לכל צד מהאולם כותל עד כותל ההיכל המערבית והרוחב שביניהם עשר אמות, ואותו רוחב נקרא בית החילפות והוא מקום הסכינים לגנזם שם. והוא לשון המקרא שנקראים הסכינים חליפות שכן כתוב מחלפים תשעה ועשרים בתחלת ספר עזרא (א' ט'). ועובי כותל זה האולם בכל שלשת צדדיו חמש אמות, הרי שהאולם מקיף ההיכל משלשה צדדין עד חומת המערבית. השער החמישי שער ההיכל, מכוונים זה לזה, וכל אלו הדברים יתבארו ממה ששנינו במסכת מדות.
ויש לדעת שכל מקום שהזכירו ז"ל שער העזרה או שער ניקנור או שער מזרח, שהכל אחד. והחומה שבזה השער הוא המפסקת בין עזרת נשים לעזרת ישראל כדלעיל. וכן חלקו ז"ל העזרה ועזרת נשים והר הבית לשלש חלוקות, מסכת יומא פרק בא לו כהן גדול (ס"ט ב') היכן קורין בו, בעזרה רבי אליעזר בן יעקב אומר בהר הבית שנאמר (נחמיה ח' ג') ויקראו בו לפני הרחוב, אמר רב חסדא בעזרת נשים. ומה ששנינו מסכת שקלים פרק שלשה עשר שופרות (פ"ו מ"ג) ושבמזרח שער ניקנור ושני פשפשין היו לו אחד מימינו ואחד משמאלו, יש מפרשים שני שערים קטנים. אבל הר"ם ז"ל (בפיהמ"ש שם) פירש פשפשין, דלתות קטנות שעושין בבתי הגדולים בעצם דלתות השערים הגדולים כדי שיהיו נוחין לפתוח בכל עת שירצה. ופי' הר"ם ז"ל יותר נראה שהרי שער ניקנור על ימינו לשכת פנחס המלביש ועל שמאלו לשכת עושי חביתין. ומה שהזכירה המשנה בשקלים (שם) ושנים במערב ולא היה להם שם, חוזר אל שנים שבמערב. ואותם שנים שבמערב שהזכיר, נראה לפרש שעל שער האולם ושער ההיכל הוא דקאמר שזולתם שהזכיר יש להם על ידי מעשה שלא נעשו אלא לכניסה ויציאה. וזולת אלו לא היו שערים למערב להשתחות, שהרי הלול בכותל ההיכל המערבי היה, לא היה עשוי לכניסה ויציאה ולא לעמידה בו. הפרבר שבחיל אם היה המשתחוה בפנים, היה צריך שיסבב אחורי שער האולם וכותליו, ושיקיף עד שיגיע אחורי ההיכל, וישתחוה בתוך אותם י"א אמה שבין כותל ההיכל וכותל חומת העזרה ופניו למזבח, זה אינו רחוק. אבל יתכן שיעשה זה יותר חוץ לפרבר כנגדו ופניו למזרח. ועם כל זה לא יהיו פתחים שנים במערב, אם לא שתקרא הלול פתח. ועוד שיש להם שם, לזה הפי' הראשון נראה עיקר. ירושלמי מסכת עירובין (פ"ה סה"א) כמה יגעו נביאים הראשונים למצוא שער המזרח שתהא חמה מצומצמת בו באחד בתמוז. ונקרא שער הסור שדרך שם היו פורשין טמאין, הדא הוא דכתיב (איכה ד' ט"ו) סורו טמא, שער היסוד ששם היו מיסדים את ההלכה, שער חדש ששם חדשו סופרים, שער האיתון שהיה משמש כניסה ויציאה, שער החרסית ששם היה זריחת השמש, שער העליון שהיה עליון לעזרת הנשים, שער התוך שהיה בין שני שערים, כל אלו השמות הם לשער ניקנור.
<h2>דף לג.</h2>
נמצא שיוכל אדם להקיף ולסבב כל ההיכל מחוץ לכותלי האולם. וזה שאם הוא לפני שער האולם מבחוץ פניו למערב ורוצה להקיף דרך דרום, ילך למזרח ופניו לדרום עד כדי מ' אמה, מחזיר פניו למערב והולך מאה אמה, על ימינו כותל האולם הדרומי ועל שמאלו עובר על שער המים ושער הקרבן ושער הדלק. לסוף אותם מאה אמה מחזיר פניו לצפון והולך מאה אמה גם כן, והוא עתה בין כותל ההיכל המערבית וכותל חומת החיל המערבית, שהרוחב שם י"א אמה, ועל ימינו הלול ועל שמאלו שער הפרבר. לסוף אותם מאה אמה מחזיר פניו למזרח ומהלך בין כותל האולם הצפונית ובין כותל חומת החיל הצפונית, והנה על שמאלו שער הניצוץ, שער הקרבן, שער המוקד. מחזיר פניו לדרום והולך מ' אמה וימינו לכותל האולם המזרחית, ואז הוא שב לפני שער האולם. האמנם מי שיכנס לפנים בשער לא יסבב ההיכל אלא משלשת צדדיו, והם כל פני המזרח וכל פני הדרום והצפון וזה בחילפות, לא לצד המערב כלל לפי שראשי כותלי החילפות המערביים נגמרים כנגד כותל ההיכל המערבית ולא יעברו. ואין הכל ראויים לזה הסיבוב, מדאמרינן מסכת כלים פרק קמא (מ"ח) עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה ולתנופה, וכל שכן משם ולפנים. והכי נמי תניא פרק הקומץ רבה (מנחות כ"ז ב') מחוסרי כפרה שנכנסו לעזרה בשוגג חייבי חטאת, במזיד ענושי כרת. ואין צריך לומר טבול יום ושאר כל הטמאים. וטהורין שנכנסו לפנים ממחיצתם בהיכל כלו בארבעים, מבית לפרכת ואל פני הכפרת במיתה. פרש"י ז"ל (שם ד"ה וטהורין) ממחיצת י"א אמה מקום דריסת רגלי ישראל דכתיב (ויקרא ט"ז ב') ואל יבוא בכל עת. העזרה לא היתה מכוונת באמצע הר הבית, אלא רחוקה מן הדרום של הר הבית יותר מכל הרוחות, וקרובה למערבו יותר מכל הרוחות, ובינה ובין הצפון יותר ממה שבינה ובין המערב, ובינה ובין המזרח יותר ממה שבינה ובין הצפון. נמצא היותר קרוב המערב, אחריו הצפון, אחריו המזרח, אחריו הדרום. מכל זה יראה כי מה שאנו רואים היום בזמננו זה מהכותלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומת הר הבית. עוד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים יהיה זה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחי דרומי וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום, וכן ניכר שער הקיפינוס למערב, שער הצפון שהוא הטדי אינו ניכר שאותו צד נחרב. ואנו צריכין לאמת זה בהקש חפושי, וזה שאם היו אלו חומות מרובע שכ"ב על קל"ה, היה קל"ה לבד מצפון לדרום ואנחנו רואים היום שהחומה ההולכת מצפון לדרום הרבה מאד יותר מקל"ה והיא חומת המזרח. ואם נאמר שהם חומות מרובע העזרה, כלומר מרובע קפ"ז על קל"ה, יהיה בזה גם כן הקושיא הראשונה. ועוד שהיה צריך שיהיה רוחב למזרחו קל"ה מעזרת נשים, גם מה שבין חומת הר הבית והסורג, ומה שבין הסורג והחיל, והנה אין אנו רואים שיהיה משפת ההר, כלומר הר המוריה של מזרחו תחתיו הוא עמק יהושפט אלא כמו חמשים אמה או פחות, ואין טעם לומר שנאכל מן ההר כל כך, א"כ בהכרח יש לנו לומר שהם כותלי הר הבית. ולצפון הפתח הסגור אשר במזרח שאמרנו עליו שהוא שער שושן כמטחוי קשת, יש בכותלו שני שערים גבוהים מאד בכיפות מחוץ, ודלתותיהם ברזל והם סגורים לעולם, וקורין להם ההמון שערי רחמים. והישמעאלים הורגלו בזה וקורין להם בא"ב אלרחמ"א. ומסתברא שהם אותם שני שערים שעשה שלמה לגמול חסדים אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים כמו שנזכר מסכת סופרים (פ"כ) [פי"ט] (הי"ב) רבי אליעזר בן הורקנוס אומר ראה שלמה כת של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים, בשבת היו מתקבצים יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין שני שערים הללו כדי לגמול חסדים זה לזה. ושמא לזה קורין להם קצת שערי רחמים. אם כן היום שאנחנו בחטאינו מבחוץ נוכל להתקרב לענין תפלה והשתחויה עד אותם הכתלים, וכן עמא דבר באים עד אותם הכותלים ומתפללים לאל יתעלה לפני אלו השני שערים שהזכרנו. וכבר בקש מהאל יתברך שלמה בתפלתו (מלכים א' ח' ט') שתקובל תפלת המקום ההוא. ומשנת מסכת כלים פרק קמא (מ"ז), טמא מת נכנס להר הבית, ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר (שמות י"ג י"ט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחנה לויה. פרק כיצד צולין את הפסח (פסחים פ"ב א') ראש המעמד היה מעמיד את הטמאים על שער המזרח. מאי טעמא אמר רב יוסף כדי לביישן, רבא אמר מפני החשד. מאי ביניהו איכא ביניהו מפנקי, אי נמי דקא גדלי שישורא. (שם פ"ה ב') אמר ר' שמואל ב"ר יצחק מפני מה לא נתקדשו שערי ניקנור, מפני שהמצורעין עמדין שם ומכיניסין בהונות ידם. עוד בסוף הפרק (שם פ"ו א') ויאבל חיל וחומה, אמר רבי אחא ואיתימא ר' חנינא, ואמרי לה אמר רבי חנינא שורא ובר שורא. תוספתא מסכת שבועות פ"ק (ה"ב) היה רבי שמעון אומר קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עברות שבתורה שמתכפרות בשעה אחת, וטומאת מקדש וקדשיו מתכפרת בשלשים ושנים שעירים, כל עברות שבתורה מתכפרות פעם אחת בשנה וזו בכל חדש וחדש, שנאמר (יחזקאל ה' י"א) לכן חי אני נאם יי' אלהים אם לא את מקדשי טמא.
